ברית מילה – מנהגים ועדות

ברית מילה - מנהגים ועדות

בס"ד
טקס הברית לפי מנהגים

כידוע ישנם כמה מנהגים בקיום טקס הברית
השוני בין העדות הוא בעניין הברכות וסדר הברכות
וכן פסוקים שאומרים או לא אומרים בסדר הברכות
ישנם מנהגים גם מתי מברכים את הברכות
האם מברכים חלק מהברכות לפני המילה וחלק מהברכות אחרי המילה או מברכים את כל הברכות לפני ברית המילה
המוהל אליהו ריימונד בקי במנהגי העדות ויעביר לכם טקס לפי המנהג שלכם כדי שתקיימו את הפסוק
במשלי שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
וכל אחד ינהג כמנהגו שקיבל מבית אביו

טקס ברית המילה לעדות המזרח
:
המוהל: בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים וְהָעוֹמְדִים.
הקהל: בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם אֲדֹנָ-י.
הסנדק מקבל לידיו את התינוק (על הכרית), מעבירו לאב העטוף בטלית, ואומר:
האב: שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב.
זִבְחֵי אֱ-לֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱ-לֹהִים לֹא תִבְזֶה, הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּון תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָז תַּחְפּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים.
האב: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ.
הקהל: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ.
האב: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
האב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹנָ-י אֶחָד
הקהל: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹ-נָי אֶחָד.
האב: אֲדֹנָ-י מֶלֶךְ אֲדֹנָ-י מָלָךְ אֲדֹנָ-י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
הקהל: אֲדֹנָ-י מֶלֶךְ אֲדֹנָ-י מָלָךְ אֲדֹנָ-י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
האב: אָנָּא אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה נָּא
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה נָּא.
האב: אָנָּא אֲדֹנָ-י הַצְלִיחָה נָא.
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָ-י הַצְלִיחָה נָא.

האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
הקהל: אָמֵן. כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית, כָּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.
המוהל: זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מַלְאַךְ הַבְּרִית זָכוּר לַטּוֹב.
מכיוון שהחובה לביצוע הברית מוטלת למעשה על אביו של התינוק, נוהגים כי האב ממנֶה את המוהל במילים מפורשות להיות לו לשליח למילת בנו:
האב: הִנְנִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ שְׁלִיחַ מִצְוָה בִּמְקוֹמִי לָמוּל אֶת בְּנִי.
כאשר המוהל מסיים להכין את התינוק לברית הוא מברך והקהל עונה לו:
המוהל: בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי. הקהל: בִּרְשׁוּת שָׁמַיִם.
המוהל: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה. הקהל: אָמֵן.
מיד לאחר ביצוע המילה האב מברך ברכה זו:
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. הקהל: אָמֵן..
המברך [מחזיק בידו כוס יין]: סַבְרֵי מָרָנָן, הקהל: לְחַיִּים.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן [ושותה מן היין]. הקהל: אָמֵן.
המברך [מחזיק בידו ענף הדס ריחני]: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱל-ֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים.
הקהל: אָמֵן.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, עַל כֵּן בִּשְׂכַר זוֹ אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת זֶרַע קֹדֶשׁ שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י כּוֹרֵת הַבְּרִית. הקהל: אָמֵן.
בקטע הבא הילד נקרא בשם.
המברך: אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל פלוני בן פלוני ופלונית [אומר את השם שנבחר לילד]. יִשְׂמַח הָאָב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ, כַּכָּתוּב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ". וְנֶאֱמַר: "וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי [יש הנוהגים לתת כאן טיפת יין באצבע לתינוק הנימול] וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִי". וְנֶאֱמַר: "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק, וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". הוֹדוּ לַאדֹנָ-י כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ. פלוני בן פלוני ופלונית [שם התינוק], זֶה הַקָּטָן גָּדוֹל יִהְיֶה [ויש אומרים: זֶה הַקָּטָן אֱ-לֹהִים יְגַדְּלֵהוּ]. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כַָּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים [ויש מוסיפים: וִיקַיֵּם בּוֹ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב יְשִׂימְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶה] וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. הקהל: אָמֵן
מסיימים בפרק תהילים.
המוהל והקהל: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא אֲדֹנָ-י הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו, יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא אֲדֹנָ-י, יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָ-י מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל
וקדיש יהא שלמה

טקס הברית ליוצאי אשכנז
הברית מתחילה עם הבאת השושבינים את התינוק אל הבמה, כשהקהל עומד על רגליו לכבודו של הרך הנולד:
הקהל: בָּרוּךְ הַבָּא.
המוהל: אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ.
הקהל: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדשׁ הֵיכָלֶךָ.
האב, עטוף בטלית, מקבל לידיו את התינוק (על הכרית), ואומר:
האב: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
האב: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹנָ-י אֶחָד.
הקהל: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ אֲדֹנָ-י אֶחָד.
האב: אֲדֹנָ-י מֶלֶךְ אֲדֹנָ-י מָלָךְ אֲדֹנ-י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.
הקהל: אֲדֹנָ-י מֶלֶךְ אֲדֹנָ-י מָלָךְ אֲדֹנָ-י יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד.

האב: אָנָּא אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה נָּא.
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָ-י הוֹשִׁיעָה נָּא.

האב: אָנָּא אֲדֹנָ-י הַצְלִיחָה נָא
הקהל: אָנָּא אֲדֹנָ-י הַצְלִיחָה נָא.

יש הנוהגים להוסיף כאן פסוקים אלו:
המוהל: וַיְדַבֵּר אֲדֹנָ-י אֶל משֶׁה לֵּאמר, פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרן הַכּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, לָכֵן אֱמר הִנְנִי נתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.
המוהל או אחד מן האורחים שכובד בתפקיד זה לוקח את התינוק (על הכרית) מן האב ומניח אותו על כיסא של אליהו בהשגחתו, בזמן שהמוהל אומר את הפסוקים האלה:
המוהל: זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב.
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי אֲדֹנָ-י, שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ אֲדֹנָ-י, וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי. אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית, הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיך, עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ אֲדֹנָ-י, שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶך וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶך, קְדשׁ הֵיכָלֶךָ
הסנדק, עטוף בטלית, מתיישב על כיסא של אליהו, מקבל את התינוק לידיו (על הכרית) מיד המוהל או מיד האורח שכוּבד בתפקיד החֵיָקה. הסנדק מניח את התינוק על ברכיו, והמוהל מפשיט את התינוק לקראת הברית.
מכיוון שהחובה לביצוע הברית מוטלת למעשה על אביו של התינוק, נוהגים כי האב ממנֶה את המוהל במילים מפורשות להיות לו לשליח למילת בנו:
האב: הִנְנִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ שְׁלִיחַ מִצְוָה בִּמְקוֹמִי לָמוּל אֶת בְּנִי.
המוהל מסיים להכין את התינוק לברית, ומברך:
המוהל: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה. הקהל: אָמֵן.
מיד לאחר ביצוע המילה האב מברך ברכות אלו:
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הקהל: אָמֵן.
האב: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
הקהל: אָמֵן. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים.
.
המברך [מחזיק בידו כוס יין]: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. הקהל: אָמֵן.
המברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ, צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָ-י כּוֹרֵת הַבְּרִית.
הקהל: אָמֵן.
המברך שותה מעט מן היין, ונותן גם לתינוק טעימה קטנה באמצעות המוצץ או האצבע.
בקטע הבא הילד נקרא בשם. אין הכרח כי המברך יידע מראש את שמו של התינוק. נהוג כי המברך עוצר את ברכתו אחרי המילים "וייקרא שמו בישראל", ואז האב לוחש את שם התינוק על אוזנו או נותן בידו פתק שבו כתוב השם, והמברך אומר בקול רם את שם הבן.
המברך: אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל פלוני בן פלוני ופלונית [אומר את השם שנבחר לילד ואת שמות הוריו]. יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָה, כַּכָּתוּב: "יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ". וְנֶאֱמַר: "וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִי". וְנֶאֱמַר: "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק, וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". וְנֶאֱמַר: "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים" (בראשית כ"א 4). הוֹדוּ לַאדֹנָ-י כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ.
הקהל: הוֹדוּ לַאדֹנָ-י כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ.
המברך: פלוני בן פלוני ופלונית [שמות התינוק והוריו], זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה.
הקהל: כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית, כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָמֵן.
יש הנוהגים כי המוהל והאב אומרים לאחר הברית תפילה לשלומו של התינוק:
המוהל והאב: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיך שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיהוּ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שְׁלַח עַל יְדֵי מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה לפלוני בן פלוני ופלונית [שם התינוק ושמות הוריו או 'לִבְנִי'] הַנִּמוֹל עַתָּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּתוּחַ כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, וְתֵן לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, חַיִּים שֶׁל יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ לְטוֹבָה, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן.
ויש הנוהגים לומר ברכה זו לשלומו של התינוק:
המוהל או אחר: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ הַנִּמּוֹל, פלוני בן פלוני ופלונית [שם התינוק ושמות הוריו], בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית וְכָל הַקָּהָל מְבָרְכִים אוֹתוֹ. וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לרמ"ח אֵיבָרָיו ושׁס"ה גִּידָיו בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְנֹאמַר אָמֵן.
בסוף הברית, במיוחד אם נערכה לאחר תפילת שחרית, נוהגים לומר "קדיש" ו"עלינו לשבח", ויש המוסיפים גם את הפיוט "יום ליבשה" (גאולה לברית מילה):
יוֹם לְיַבָּשָׁה נֶהְפְּכוּ מְצוּלִים, שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.
הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית, רַגְלֵי בַּת עֲנָמִית, וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית, יָפוּ בַּנְּעָלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.
וְכָל רוֹאֵי יְשׁוּרוּן, בְּבֵית הוֹדִי יְשֹׁרְרוּן, אֵין כָּאֵ-ל יְשׁוּרוּן, וְאוֹיְבֵינוּ פְלִילִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים, עַל הַנִּשְׁאָרִים, וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים, כִּמְלַקֵּט שִׁבָּלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאֻלִּים.
הַבָּאִים עִמְּךָ, בִּבְרִית חוֹתָמְךָ, וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ, הֵמָּה נִמּוֹלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאֻלִּים.
הַרְאֵה אוֹתוֹתָם, לְכָל רוֹאֵי אוֹתָם, וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם, יַעֲשׂוּ גְדִילִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאֻלִּים.
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת, הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת, לְמִי הַחוֹתֶמֶת, וּלְמִי הַפְּתִילִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאֻלִּים.
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ, וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ, וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ,

למאמרים נוספים של המוהל אליהו ריימונד

/ כללי

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים